<h1>כל בו הלכ' כלאים סימן צ"א</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ואין כלאי בגדים אסורין אלא ללבשן או להתכסות בהן אבל לעשותן ולמוכרן מותר. ועושה אדם אהל כלאים ויושב תחתיו שאין אסור להתכסות בהן אלא דרך מלבוש וכן
מותר לישב על גבי מצעות של כלאים שאין אסור אלא להעלותן עליו. אבל מדבריהם אפילו (יעשה) [י'] מצעות
זו על גב זו והתחתון שבהן כלאים אסור לישב עליהן
שמא (יכרוך) [יכרך] נימה על בשרו. ואם היו קשין שאינן נכרכין מותר לישב עליהן ולהסב עליהן והוא שלא יגעו בבשרו. וכתב הר"ש ז"ל בספר האורה הלכך כרים וכסתות שהן תפורין בכלאים אין לחוש בהן לכריכת נימה דקשין הן ולית לן בה ומכל מקום ראוי נמי לכתחלה לשמור הני כרים וכסתות דידן שלא לתופרן בכלאים מפני שפעמים שאדם מנערן ומוציא תבנן או צמרן ומתכסה בהן עד כאן.
